ריקוד ההיפ הופ מכיל בתוכו מגוון של סגנונות ריקודי רחוב המבוצעים בעיקר למוזיקת היפ הופ, או שהתפתחו כחלק מתרבות ההיפ הופ.
ריקוד ההיפ הופ אף מושפע ממגוון רחב של סגנונות ריקוד, אשר שנוצרו במקור בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי אפרו-אמריקאים.
בהמשך התפתחה גרסה מסחרית לריקוד ההיפ הופ, שזכתה לכינוי "New Style" ("הסגנון החדש") וסגנון של ריקוד ג'אז, שהושפע מריקוד ההיפ-הופ, שזכה לכינוי "ג'אז פאנק".
רקדנים בעלי הכשרה קלאסית פיתחו את הסגנונות הללו, על מנת ליצור כוריאוגרפיה מריקודי ההיפ הופ, שבוצעו באותה העת ברחוב. בעקבות ההתפתחות הזו הפך ריקוד ההיפ הופ לפופולרי באולפני ריקוד רבים.
ההיפ הופ הינו סגנון משוחרר אך דורש יכולת טכנית גבוהה מאוד.
סגנון זה מפתח את הקואורדינציה והקצב המוזיקלי ומביא את הרקדן לשליטה אבסולוטית בכל חלקי גופו תוך כדי פיתוח הקואורדינציה, הסיבולת והביטחון העצמי.
ריקוד ההיפ-הופ מורכב ממגוון סגנונות, ביניהם: ברייקדאנס, לוקינג, פופינג,ווקינג, ווגינג, דאנסהול, אפרו, פיוז'ן ,האוס ועוד.
מיועד לגילאים –
מורים –
- אסף פרקש
- עומר אבירי
- טל אשר
- שחר חג'יוב
- קים וייס
- גילי גרינשטיין
- יובל ברוש
- אור נוימן
- נועם היינמן
- שלי לשם
- שרון דנן
וואקינג:
סגנון ריקוד שהתפתח בשנות ה-70 המוקדמות בתרבות מועדוני הלילה , והתפתח בעיקר לצלילי מוזיקת הדיסקו.
בשלב מאוחר יותר סגנון זה נכנס גם אל ז'אנר מוזיקת ה-האוס.
מלבד עבודת ידיים זריזה והחזקת פלג הגוף העליון, ה- ווקינג משלב בתוכו המון אופי וקואורדינציה.
בשיעורים אלו נלמד טכניקה נכונה של עבודת ידיים עם פלג גוף עליון ואלמנטים ייחודיים לסגנון
ווגינג:
"ווגינג" הוא סגנון ריקוד שהתפתח בשנות ה-60 כחלק מנשפים ואירועים חברתיים.
הסגנון מורכב מאלמנטים מגוונים של הגוף כגון: פוזות מתוך עולם הדוגמנות, תנוחות הצילום וההליכה של הדוגמניות. (run-way )
סגנון זה ניכר בעבודת ידיים רבה ומדויקת ובמימיקות רבות ומפותחות.
האוס:
ריקוד שמקורו במועדונים בשיקאגו וניו יורק. נרקד לצלילי מוזיקת ה- האוס ונחשב ל "ריקוד רחוב"
ריקוד זה מאופיין בדגש על עבודת רגליים בשילוב עבודת פלג גוף עליון, תנועות גמישות ועבודת רצפה
פופינג:
סגנון ריקוד אשר מבוסס על כיווץ והרפיה של השרירים לפי הקצב.
משלב בתוכו אלמנטים של אשליה אופטית, תנועות "פאנקיות" והמון דמיון.
סגנון הריקוד הומצא ע"י "בוגאלו סאם" בעיירה Fresno שבקליפורניה , אי שם לקראת סוף שנות ה-60.
משם התפתח סגנון ריקוד זה וכבש את העולם.
דאנסהול:
דאנסהול הינו סגנון ריקוד רחוב המגיע מג'מייקה והוא חלק חשוב ומשמעותי בתרבות הג'מייקנית.
סגנון זה יכול להיות חזק, קשוח, רך ומלא בוייב בו זמנית.
הסגנון בנוי מגרוב ומצעדים השואבים השראה מחיי היום יום .
הז'אנר מתחלק ל-3 תקופות זמנים : old school, mid school, new school
כמו כן מחולק ל-3 נישות שונות:
bad-man- סגנון חזק, תוקפני ומחוספס, המבוצע יותר על ידי גברים, ומדמה קרב
social- סגנון ריקוד חברתי אשר מחבר בין חבריי הקהילה השונים ונרקד על ידיה במסיבות דאנסהול
female- סגנון נשי, חזק ומוחצן אשר מבוצע אך ורק על ידי נשים ונועד לפתות את הגברים
מורים: שחר חג'יוב
אפרו:
אפרו (Afro) הוא סגנון ריקוד שהגיע מיבשת מאפריקה, לרוב מגאנה ניגריה ודרום אפריקה. זהו סגנון שמשלב בתוכו תנועות שמבוססות על ריקודים מסורתיים של השבטים שונים באפריקה, הסגנון הזה מציג את היופי התרבותי של היבשת ומאפשר לחוות את הקצב, האנרגיה וההבעה שיש לריקודים האפריקאיים להציע.
ריקוד האפרו הוא דרך ללמוד ולהתחבר לתרבות לחיים ולקצב, זהו ריקוד שמלא בכיף, והוא מאפשר לתת הרבה מקום ליצירתיות צבע והבעה אישית.